כל אדם עם פיגור שכלי, בכל גיל ובכל רמת פיגור זכאי למסגרת דיור - בפיקוח משרד הרווחה – המתאימה לצרכיו.
בישראל קיימים סוגי מגורים שונים מחוץ לבית המשפחה :
א. משפחת אומנה.
ב. דירות בקהילה.
ג. הוסטלים בקהילה.
ד. מעונות פנימייה.
תהליך העברה למסגרת דיור נעשה ביוזמת ההורים של האדם עם הפיגור אשר פונים לעובד סוציאלי במחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית (במקרי חירום התהליך נעשה ביוזמת פקיד סעד). תחילתו של התהליך בועדת אבחון – אשר קובעת את סוג המסגרת המתאימה לצרכי האדם, המשכו בועדת השמה אשר ממליצה על מספר מקומות מסוימים המתאימים לצרכיו, וסופו בועדת קבלה מטעם מסגרת הדיור המתאימה והשמתו בה.

תהליך השמה במסגרת דיור נעשה כולו בשיתוף ההורים, ולאחר השמתו של הדייר במסגרת המתאימה ביותר לצרכיו – הקשר בין ההורים למסגרת נשמר באופן עקבי.

בעקבות השמה במסגרת דיור, מתבצע שינוי בקצבאות ובגמלאות שניתנו עד אז לו ולמשפחתו מהמוסד לביטוח לאומי.

דיור במסגרות בקהילה
בעת מתן ההמלצה על מסגרת הדיור, תינתן עדיפות למסגרת הקרובה למקום מגורי המשפחה וכן מסגרת הממוקמת בקהילה (דירות או הוסטלים).
בשנים האחרונות שונו הקריטריונים של משרד הרווחה וישנה מגמה לפיה תתאפשר פתיחת מסגרות דיור בקהילה שיתאימו לאנשים עם פיגור שכלי בכל הרמות, זאת למעט אנשים עם פיגור שכלי שמתקיימים לגביהם המאפיינים הבאים:
א. מצב רפואי: אנשים שצרכיהם הרפואיים האינטנסיביים מחייבים זמינות ונגישות לשרותי בריאות (רפואיים ופרה-רפואיים) אשר אינם יכולים לקבל מענה הולם בשרותי הבריאות הכוללים בקהילה, על מנת לא לסכן את חייהם ובריאותם וזאת בשים לב לכך שהדיור בקהילה איננו כולל מערך רפואי נפרד, אלא השירותים הרפואיים והפרה-רפואיים ניתנים במסגרת מערך השירותים הרגיל הקיים בקהילה.
ב. בעיות התנהגות (אי שקטים): אנשים עם פיגור שכלי אשר מאופיינים גם  בבעיות התנהגותיות קשות ו/או אלימות, אשר לגביהם יש צורך במערך טיפול – פיקוח משמעותי במיוחד מאחר והם עלולים לסכן את עצמם או זולתם.

הדיור בקהילה עבור אנשים עם פיגור שכלי קשה ועמוק ומגבלות פיזיות משמעותיות יהיה רק במסגרת הוסטלים שמוגדרים כחלק מדיור בקהילה, ויאפשרו מערכי תמיכה רחבים יותר, כולל תמיכה רפואית שתבטיח שלומם ובריאותם מעבר לאיכות ומשמעות החיים.

'להרחבה בנושא מסגרות דיור חוץ ביתי ראו קישור לספר הזכויות 'אקימידע''