פקיד סעד הינו עובד סוציאלי, אשר שר הרווחה הסמיך לצורך יישום חוקים וביצוע פעולות בעלות אופי משפטי, והם כוללים את חוקי הסעד אשר עוסקים בכל הקשור באדם עם פיגור שכלי ובטיפול בו. תפקידו של פקיד הסעד גם לחוות את דעתו בעניינים מקצועיים טיפוליים אשר שופט רגיל אינו מצוי בהם, ואיש מקצוע בתחום הרווחה צריך לסייע לבית-המשפט להכריע בהם, כגון: מתן חוות-דעת בנוגע לכשירותו של אדם לשמש כאפוטרופוס על אדם אחר.

קבלת הודעה על אדם בעל פיגור שכלי | עריכת בדיקות | הבאת נבדק בפני ועדת אבחון בפעם הראשונה | הבאת אדם עם פיגור שכלי לועדת אבחון תורך דיון מחודש | בקשה מבית-המשפט לצוות על נקיטת אמצעים | נקיטת אמצעי חירום | הגשת תסקיר

חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט – 1969, קובע את תפקידיו וסמכויותיו העיקריות של פקיד הסעד בכל הנוגע לאדם עם פיגור שכלי, ואלו הן:

קבלת הודעה על אדם בעל פיגור שכלי:

כאשר רופא או עובד של שירותי סעד, רווחה, בריאות או חינוך, סבורים כי ייתכן שאדם אשר באו איתו במגע הינו בעל פיגור שכלי, הם מחויבים להודיע על כך לפקיד הסעד.
פקיד הסעד יודיע על כך לאחראי על האדם (הורה, הורה חורג או אפוטרופוס, או מי שאדם זה נמצא במשמורתו או בהשגחתו).

עריכת בדיקות:

פקיד סעד יבדוק אם האדם אכן בעל פיגור שכלי, ולשם כך הוא רשאי:

• לבקש ידיעות הנוגעות לאדם מכל מי שיכול לסייע לו במילוי תפקידו. על הנשאל יהיה להשיב לו תשובות מלאות וכנות, פרט לתשובה העלולה להפלילו.

• להיכנס - בצו של בית-משפט - לכל מקום שבו נמצא (או שיש לפקיד הסעד יסוד להניח שנמצא) האדם הנבדק.

הבאת נבדק בפני ועדת אבחון בפעם הראשונה:

פקיד סעד יביא לוועדת אבחון את עניינו של האדם הנבדק, על מנת שהוועדה תקבע אם הוא בעל פיגור שכלי.
לאחר שפקיד הסעד ביצע את הבדיקה הראשונית, הוא מביא את עניינו של הנבדק בפני ועדת אבחון. עליו לציין בפנייתו את שם הנבדק, מקום הימצאו, שם האחראי עליו ואת פרטי העובדות המצביעות על הפיגור והוא רשאי לצרף מסמכים הנמצאים ברשותו והנוגעים לנבדק (על ועדת האבחון ראו בפרק 1).

חזור לתחילת העמוד

הבאת אדם עם פיגור שכלי בפני ועדת אבחון לצורך דיון מחודש:

פקיד הסעד חייב להעלות את עניינו של אדם עם פיגור בפני ועדת אבחון לפחות פעם בשלוש שנים.
כן רשאי הוא לעשות כן בכל עת - על דעת עצמו, או לפי בקשת האחראי על האדם עם הפיגור.

בקשה מבית-המשפט לצוות על נקיטת אמצעים:

במקרים הבאים רשאי בית-המשפט לצוות על נקיטת אמצעים, כגון העמדת האדם עם הפיגור תחת השגחתו של פקיד הסעד, או החזקתו במעון:

• אם האדם עם הפיגור לא התייצב בפני ועדת אבחון.

• אם האדם עם הפיגור לא עבר בדיקות, כפי שהורתה ועדת האבחון.

• אם האדם עם הפיגור או האחראי עליו לא ביצעו את דרכי הטיפול עליהן החליטה ועדת האבחון.

נקיטת אמצעי חירום:

פקיד סעד, אשר סבור כי נשקפת סכנה מיידית לאדם עם פיגור או לזולתו, או שהאדם עם הפיגור זקוק לטיפול רפואי שאינו סובל דיחוי - רשאי לנקוט את כל האמצעים הדרושים לדעתו, למניעת הסכנה או למתן הטיפול, וחייב להודיע על כך מייד לבית-המשפט, שרשאי לשנותם או לבטלם.

חשוב לציין כי פקיד הסעד רשאי לנקוט אמצעים אלה גם לפני שהאדם הובא בפני ועדת אבחון, וגם ללא הסכמתו או הסכמת האחראי עליו. כל זאת בתנאי שלא יוחזק אותו אדם יותר משבוע מחוץ לרשותו של האחראי עליו, ללא אישור בית- המשפט.

הגשת תסקיר:

במקרים בהם נזקק בית-המשפט לחוות-דעת בנושאים מקצועיים טיפוליים שייתן איש מקצוע בתחום הרווחה (כגון בעת מינוי אפוטרופוס מתאים לחסוי) על פקיד הסעד להגיש תסקיר, שהוא תוצאת חקירת המקרה וחוות-דעתו.